קצת עליי

הזיכרון הראשון שלי הוא חלום. הייתי בן שלוש או משהו כזה. מצאתי את עצמי הולך במבוך מפותל שמשני צדדיו קירות, חומות עשויות לבנים לבנים מבלוקים בצבע חום כמו בבניינים אירופאים מסיביים. היו שם בקירות מחילות קטנות ומשם אפשר היה לשמוע קולות, לחשושים…

הלכתי במבוך וניסיתי לראות מה יש מבעד למחילות. כשהסתכלתי נגלו אליי מדי פעם שתי ציפורים משולשות, עם רגליים קוויות כמו בציור ילדים.
הן המשיכו ללכת לצידי ולחששו כל הזמן כאילו הן יודעות שמשהו הולך לקרות ומרכלות על זה מאחורי הגב שלי. כמו שני מבוגרים שיודעים משהו שעוד
נבצר ממני להבין.

כשהמשכתי ללכת במבוך תחושת המתח התגברה. הגעתי פתאום לחדר גדול ומשום מקום קפץ עליי מרובע ענקי וניסה למחוץ אותי. התעוררתי בבהלה.
פתחתי את מנורת הלילה והתחלתי לשחק בלגו כדי להירגע. אימא שלי באה לברר אם הכל בסדר. אמרתי לה שכן, שפשוט בא לי לשחק. ככה שיחקתי כמה שעות עד הבוקר.

הזיכרון השני שלי הוא מגיל חמש בערך. כל יום אחה"צ הייתי מקבל קערה של פירות (אבטיח בקיץ!). אז הייתי נשכב על הרצפה בדירה שלנו ברמת-גן כדי להתקרר מעוד יום קיץ רותח. על הקיר היה מדף שהחזיק את הפטיפון הישן שניגן את עונות השנה של ויואלדי או את מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי. תקליטים שאימא שלי אספה מהימים במדרשה למוזיקה. הייתי עוצם את העיניים, אוכל את הפלח העסיסי ויודע שאלו הרגעים הכי יפים שיש.
(אחר-כך הגיעו הקסטות ושמענו פתאום גם שימי תבורי ואבנר גדסי 🙂 )

אני מניח ששני הזיכרונות האלו מספרים את הדברים הכי חשובים עליי. איך חוויתי תמיד תחושה עמוקה של שונות וכמה מוזיקה היא תענוג בשבילי.
בגיל שבע אימא שלי עודדה אותי ללמוד פסנתר. למדתי כמה שנים אצל ניצה אברבאייה ואז עברתי ללמוד ג'אז ומוסיקה קלה אצל אילנה צדוק.
בכיתה ח' עשיתי איזה שנה הפסקה ודווקא אז התחלתי לכתוב ולהלחין שירים. אולי פעם אשמיע לכם את השיר הראשון אם יעניין אתכם…

מיד עם השחרור מהצבא נסעתי ללמוד במגמת פסנתרנות ג'אז בבית ספר באוטרכט שבהולנד. שם למדתי עם ברט ואן דר ברינק, אחד הפסנתרנים האדירים שגרים שם. ברט ניגן טוטס ת'ילמנס, קאנון אדרלי וכל מיני שמות גדולים בעולם הג'אז אבל ריגש גם כשניגן את מסע החורף של שוברט.
ברט היה אולי עוור אבל הוא הראה לי יותר משיכולתי לבקש בשיעורי הפסנתר שלנו ואני חייב לו הרבה על ההיכרות המעמיקה שעשה לי עם המוסיקה ועל ההתעקשות להיות טוב יותר במה שאני עושה. הנה קצת ממנו…

כשחזרתי לארץ ב-2008 נרשמתי ללימודי תואר שני לקומפוזיציה קלאסית דווקא. כנראה שאנחנו הרבה פעמים חוזרים לשורשים ולהחלטות הראשונות שעשינו בחיים. התגעגעתי לשכב שוב על הרצפה ולהקשיב לויואלדי. באקדמיה הכרתי את מנחם ויזנברג שהיה לי מורה נפלא ולימד אותי את הפילוספיה של המוסיקה ועוד הרבה יותר… פתאום יצאו ממני יצירות של מוסיקה חדשה ובלי מלים. לאחר מכן למדתי עם מיכאל וולפה שלימד אותי המון על תזמורת ועל מוסר עבודה. הנה יצירה לדוגמא של מנחם ואשתו מימי.

סיימתי את האקדמיה ועשיתי החלטה מוזרה. במקום לכתוב יצירות או לאלתר ג'אז אני חוזר לאהבה הראשונה שלי, לשירים. החלטתי שאני עובד על אלבום עם שירים שלי. מה גרם לי לעשות את ההחלטה הזאת? על זה כבר בפרק הבא…

רוצים לשמוע עוד? הקליקו כאן לשמוע על ההחלטה לעשות דיסק!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s