פריפרודקשין

יש לנו קונספט, בחרנו את השירים האופציונאליים לאלבום ועכשיו אפשר להתחיל להקליט את השירים בפשטות עם טייקים של שירה ופסנתר.

לפני שהגעתי לאולפן התכוננתי בבית. עברתי על כל השירים, שיננתי את הטקסט והאקורדים בע"פ, הכנתי עיבוד לכל אחד מהשירים עיבוד לפסנתר שיוכל לעמוד בפני עצמו ויצאנו לדרך. מכיוון שאני גם המעבד של הפרויקט הנחתי שנמלא מקומות ריקים בהקלטה הזאת לאחר מכן עם הקולות או העיבוד. קובי תיקן אותי והסביר לי שבשלב הזה אנחנו רוצים להוכיח לעצמנו שכל שיר שיהיה באלבום יכול לעבור בצורה משכנעת ואמינה רק עם פסנתר ושירה. בלי קולות וקישוטים אחרים.

התוספות היחידות שהוספנו בשלב הזה היו הרודס (הפסנתר החשמלי) והפנדר. לרודס יש קול פעמוני שיוסיף מידע לגבי האווירה של השיר והפנדר מוסיף שטיחים ארוכים של צליםים שנותנים קונטרסט מאוד חיובי באופן כללי או מסמן תפקידי נשיפה.

בשיחות הראשונות של קובי ושלי דיברנו על איך אנחנו מדמיינים את התמונה הכוללת של הדיסק. פירטנו את שילוב ההשפעות הכללי של הדיסק. אתן לכם פירוט על ההשפעות והאהבות הגדולות שלי בפרק נפרד.

התחלנו לעבוד שיר אחר שיר. ניגנתי מספר פעמים. הקשבנו. התחלנו לדון בטמפו הנכון של כל שיר (המהירות שלו). נטיתי לנגן חלק מהשירים לאט והם הרגישו קצת נגררים. אחרים שניגנתי מהר איבדו את הפוקוס על המלים. ניסינו לנגן אותם שוב בטמפו החדש וגיליתי שההאצה יכולה לעשות טוב לאופן השירה למשל. פתאום שרתי עם פחות מניירות ומשהו עבר חלק יותר או שבעקבות האטת השירים יכולתי לתת יותר תשומת לב למלים.

בשיר דרקונים למשל הלכנו קדימה ואחורה עם הטמפו עד שמצאנו את הטמפו האידיאלי שישמור על השיר גרובי ומצד שני יאפשר מקום לסיפור שבשיר ולפוקוס על המלים. הוספנו גם את הביט הבסיסי. יש המון אוף-ביטים (כניסות במקומות לא צפויים) בשירה. כשנגנים ישמעו אותו זה יניע אותם לנגן בפשטות מסוימת שתבליט את הקו שבחרנו בשיר ויאזן את אלמנט ההפתעה בשירה.

הקשבה לחלק מהשירים העלתה שאלות לגבי אופי ההלחנה שלהם והעיבוד שלהם. לעתים עיבוד הפסנתר היה עמוס מדי והיה צורך לפשט אותו. לפעמים הייתה תחושה של עומס הרמוני (יותר מדי אקורדים בתיבה אחת) ולעתים היה צורך ליצור הבדל ברור בין הבית והפזמון.

שימו לב לשיר בביתי שלי. זה שיר שהפשטות שלו צריכה להוביל לאורכו. שימו לב איך המנגינה הנעימה של הפנדר בין הבית הראשון לשני תוחמת אותם. הבחירה ברודס יוצרת את תחושת החלומיות שחיפשנו בשיר הזה.

אחרי הקלטה של השיר ישבנו והקשבנו גם לפורום (למבנה) של השירים. בחלק מהשירים הייתה תחושה שהם ארוכים מדי והיינו צריכים לחתוך. שיר אידיאלי שמושמע ברדיו נשמע משהו כמו שלוש דקות. יכולנו גם לחשוב על שירים שמתאימים לרינגטון למשל אבל לא רצינו שזה מה שיכתיב את הכיוון שאליו הולך האלבום הזה :).

מצד שני כן היה חשוב לנו לעקוב אחרי כמה נוסחאות חשובות כמו ליצור הוק (ליין מוסיקאלי או חלק בשיר שחוזר והוא קליט מאוד). לפעמים הייתה תחושה של עומס של מידע. פזמון הגיע אחר בית בלי הפסקה והחלטנו ליצור בשירים מסוימים עוד קטע ביניים שיאפשר מקום לנשום ובמקומות אחרים פשוט הוספנו תיבה מנוחה למשל כדי ליצור הפוגה וזמן לעכל את מה ששומעים.

זה תהליך שדרש זמן. ככל שהתמדנו בו והקפדנו הבנתי יותר את היתרונות והחסרונות שלי בכתיבת שירים וזה בית ספר רציני שלדעתי כל אומן חייב לעבור. חוץ מזה, התהליך הזה סיפק התחלה טובה ביני ובין קובי. היינו חברים כבר הרבה שנים אבל העבודה המשותפת גרמה לנו להתקרב לקראת עבודה אינטנסיבית על האלבום שזה בעצם להיכנס לתחום חדש ומחייב בחברות שלנו.

שתי שאלות מהותיות עלו במהלך העבודה על הפריפרודקשין ולא נתנו לי מנוחה. עד רגע יצירת האלבום למדתי מוסיקה ופסנתרנות בצורה יסודית ומקיפה. לא רציתי להיות פסנתרן ג'אז מהולל אבל הייתי בטוח ביכולות הפסנתרניות שלי וביכולת התפיסה המוסיקלית שלי. בתחום ההלחנה ידעתי שבחרתי שירים שיש להם פוטנציאל. כבר השמעתי אותם ללא מעט אנשים שהגיבו לשירים בחיוב, זכרו אותם ויכלו לשיר אותם ולהתחבר.

אבל לא לקחתי שיעורי פיתוח קול בצורה מסודרת. כל הידע שלי בתחום הזה התבסס על שנים של ליווי זמרות (במיוחד בהולנד) בשיעורים בקונסרבטוריון ובכל ההופעות שהופענו יחד. ידעתי על שירה אבל זה לא היה זה. במהלך שלב הפריפרודקשין עלו שאלות לגבי אופי השירה שלי.

האהבה שלי למוסיקת הנשמה של מוטאון גרמה לי לשיר באופן שהתאים פחות לווייב הישראלי.
בארץ אוהבים להקשיב לסיפור בפשטות. סלסולים בז'אנר שאני יוצר בו פגעו לפעמים באמינות העברת הטקסט. חוץ מזה יש לי איזה נטייה לרעוד בצלילים הארוכים. מין ויבראטו כזה שנשמע כמו כבשה נשחטת בהברות מסוימות. ההכרה הזאת עם החולשות שלי בשירה כבר התחילה לשפר אותה באופן הדרגתי וקובי הרגיע אותי ואמר שצריך לעבוד אבל גם לזכור שזה תהליך שקורה באופן טבעי לאורך העבודה באולפן. בקיצור, לנשום לבטן.

בשיר סליחה למשל, שהמנגינה שלו הושפעה מבלדות הנשמה הכי סליזיות (מישהו אמר מריה קארי?) הייתי צריך לבצע שינוי חשיבה רציני באופן השירה שלי. במקום לעבוד על הסאונד היפה והמלא של השירה הקטנתי את אופן ההבעה מה שלדעתי פינה מקום לסיפור.

לקח גם זמן להבין באיזה עוצמה צריך לשיר שירים מסוימים. לפעמים היה נכון לשמור על איפוק בהרבה שירים ולא להשתלח ולהתפזר בשיר כמו איזה מיוזיקל. הנטייה שלי ללחוץ לפעמים על הקול רוסנה סוף סוף. אמנם, ההקלטה הזאת של הפריפרודקשין היא לא ההקלטה הסופית של האלבום אלא רק קו מנחה לקראת המשך העבודה אבל חשוב להבין שאת השירה הזאת הולכים הנגנים לשמוע ובהתאם אליה הם ינגנו. זה ישפיע על צורת הנגינה שלהם מבחינת איך שהם ירגישו את השיר. אם הוא יותר ליידבק (מנוגן במן עצלנות סטייל רגאיי) או דרייב (קצת לפני הביט כמו דיסקו).

עוד משהו הציק לי. לא יכולתי שלא להרגיש שוב את אותה תחושת חוסר בטחון בנוגע לאופן כתיבת הטקסטים שלי. הם הרגישו כלליים מדי. לא תמיד בפוגעים במקום שרציתי לפגוע או מעבירים את המסר שלי. קובי מצידו הציג לי את המקומות שיש לדעתו לשפר וקצת נלחצתי כי הרגשתי שאני לא לגמרי מסוגל לעשות את הצעד הזה לבד. לא ידעתי בדיוק איך לשפר את המלים.

שני הספקות האלה בנוגע לשירה ואופן כתיבת המלים הטרידו אותי והחלטתי שאני חייב לעשות מעשה. אמנם הייתי צריך להוציא המון כסף על תהליך הפקת הדיסק אבל הבטחתי לעצמי בתחילת הדרך שמכיוון שזה דיסק ראשון ובכלל, בעקבות הדרך שבה אני תופס את עצמי כאומן אני לא מעוניין להוציא אלבום שהוא פחות מהכי טוב שיש לי. לא מתפשר על בינוניות. החלטתי למצוא מורה לפיתוח קול שתעזור לי להפיק צלילים יותר טובים ויותר חשוב, להשתפר בביצוע ההעברה והשירה ואיש מקצוע נוסף שיעזור לי לשפץ את הטקסטים שלי. בפרקים הבאים אספר לכם מי הפכה להיות המורה שלי… אתם תאהבו את זה.

במישור האישי השתנו דברים במהלך שלב הפריפרודקשין. עד אותו הזמן המשפחה שלי לא הכירה אותי בתור זמר. תמיד חשבו שאני פסנתרן, מוסיקאי ג'אז כזה. הייתי במה שקוראים נון-אקזיסטנס. פשוט לא ידוע. היה לי חשוב במקביל לפתוח בתהליך שבו המשפחה שלי ואחר כך החברים, ואחר כך גם החברים של החברים ומשם שאר האנשים בארץ מכירים אותי בתור כותב שירים ומבצע. בראש, התבשלו לי כמה רעיונות שבראשם ההופעה ראשונה למשפחה שלי.
אספר לכם על זה בפרק הבא…

הקליקו כאן כדי לשמוע על ההשפעות המוסיקליות של האלבום!

נ.ב
תגידו? יש כאן מישהו? זה מעניין? לא קיבלתי תגובות ואני תוהה אם אני כותב לעצמי 🙂

2 תגובות על פריפרודקשין

  1. עדי הגיב:

    אני חייב לומר שאני מאוד נהנה לקרוא את הקטעים אותם אתה כותב,
    נרגש לדעת שיש אנשים שיוצרים מוסיקה טובה, שמאמינים במה שהם עושים!
    אז תהיה רגוע, אתה לא כותב לעצמך…
    🙂

    אהבתי

  2. pianoplayit הגיב:

    איזה כיף, תגובה ראשונה! מעולה, זה ממש נותן לי השראה להמשיך לכתוב. תודה עדי!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s