ניהול נכון או צעד קדימה, שניים אחורה, ס-קובי דודו

קצת על המנהל אישי שלי, על החזרה בתהליך לצורך התבגרות וגם קצת על אבא…

החדשות האחרונות של הבלוג היו שאנחנו לקראת סיום. הקלטנו את כבר לא ילדה עם כלי עץ והתכוננו לעריכות, סינגלים ועניינים… אז זהו שלא 🙂
בשלב הזה שהאלבום היה לכאורה כמעט גמור התחלתי לחפש מכל מיני כיוונים יחצנים שיתאימו להוצאת סינגל ראשון והייתה גם מחשבה על מציאת מנהל אישי.

במקביל המשכתי להוציא קליפים ליוטיוב. לפני מצעד הגאווה נפגשנו הלהקה והוצאנו את "לא בסדר" ולהפתעתנו קיבלנו איזה 2000 צפיות ביומיים.
ולמדתי מזה משהו. לא לפחד להגיד את מה שאתה חושב (ורצוי עם קצת הומור…)

במסגרת החיפושים האלה פגשתי כמה וכמה אנשים אבל לא היה קליק מיידי. עם כמה הרגשתי שזה לא זה או שחשבו שאני לא מתאים להם (והיו לא מעט). אבל אני לא מאלה שמאבדים תקווה. יובל, דוד שלי, השמיע את השירים "בין המלים" ו"דרקונים" לדוד אפשטיין, המנהל האישי של גרוניך והיהודים, ודוד הראה התעניינות. מעניין לפעמים איך דברים קורים ולמה יובל בחר באקראי (או שלא) דווקא את שני השירים האלה.

שלחתי לדוד חומרים נוספים וקבענו פגישה. הגעתי לפגישה כנה ומעניינת ונוצרה בינינו כימיה נעימה מאוד. חייב להגיד שזה קורה בחיים שאתה מרגיש שמשהו נכון אבל לא יודע להסביר בדיוק בהגיון, דווקא האינטואיציה היא זאת שמוליכה אותך. בפגישה ההיא הרגשתי שמצאתי לי מנהל אישי וזה מה שהיה. דוד אגב עוד לא היה בטוח…

דוד אפשטיין

הוא היה כן. חילק את האלבום לשירים שאהב (ומעניין שדרקונים ובין המלים ביניהם), שירים שיש להם גרעין טוב וצריך לערוך או להקליט מחדש ושירים שצריך להיפרד מהם. לא קל לשמוע ביקורת כזאת אבל אני חייב להגיד שהאמנתי למקום שממנו הוא אמר את הדברים ויותר מזה ידעתי שאנחנו צריכים בשלב הזה קצת יד מכוונת שתדבר על אלמנטים שהם לא פרופר מוסיקליים. שיקולים שקשורים לתדמית, שוק וכו'.

יש כמה מכם שירימו גבה. אם עושים אומנות איפה ההתייחסות לשוק ומסחריות? זה אמור לפגוע.
אז זהו, שלדעתי ההיפך. נתחיל מזה שאני יוצר מוצר, אלבום. אני רוצה שהאלבום הזה יימכר.
אני מאמין שאני אומן שיכול להתפרנס מהאומנות שלו. כדי שהדבר הזה יקרה אני חייב לפתוח את הראש לשיקולים קרים. אני סומך על עצמי שהשיקולים האלה וההגבלות לא יסרסו את היצירה אלא להיפך, ימקדו אותה, יאתגרו אותה ויפרו אותה.

זה בדיוק מה שקרה. התייחסנו לשירים שדויד הצביע אליהם (ואהובים גם עליי במיוחד) ולמדנו מה עושה אותם לטובים בעינינו ואיך אנחנו מביאים את היתרונות האלה לשירים הנוספים ואולי יוצרים כמה חדשים שחופפים לאלמנטים הקיימים האלה. התוצאה? טוב, אתם עוד תשמעו אותה אבל בגדול, אלבום יותר הומוגני, ממוקד שהתחושה בו היא מציאה של קו במקום חיפושים של המון קווים שחלקם טובים יותר וחלקם פחות.

זה דרש מאיתנו לבלוע רגע את הרוק ולאסוף סבלנות. להבין שאנחנו חוזרים כמה צעדים אחורה אבל שאם ניתן צ'אנס זה ישתלם. בחודשים האחרונים נפרדנו משירים כמו "כבר לא ילדה" ו"אחר הצהריים" בגלל שנשמעו מיושנים או אמריקאים מדי וחיפשנו סאונד מודרני וגרובים עדינים (או שלא) ומתוחכמים. בנוסף התווספו לנו שלושה שירים חדשים, חלקם מדברים על המצב החברתי ומוסיפים איזה אדג' חדש או כיוון יותר אפל שיאזן את האופטימי, וולט דיסני סטייל שאני נוטה להיות לפעמים. הנה "לונדון", שיר חדש מהאלבום בגרסת פסנתר ושירה.

הפכנו משניים לשלושה. אני גאה בנו על היכולת ללמוד את המצב החדש וללמוד ליהנות ממנו.
חייב להגיד גם שהיה לי שיעור רציני בלשחרר. פתאום נכנסה דעה נוספת שמתווה את התהליך ונדמה לי שלמדתי שיעור נוסף בהתמסרות ואמונה. אם זומנה לי הזדמנות לעבודה משותפת כנראה שהיא נכונה לי. אני מרגיש שגם העבודה עם קובי הפכה למשותפת יותר כי פתאום קובי קיבל מקום להתפרע עם הסאונד והוא אלוף בזה. זה הפרה אותנו וכיף להרגיש שהאלבום הוא פרי יצירה משותפת.

בתקופה הזאת אבא שלי חלה באופן רציני וביליתי איתו בבית החולים עד לפטירה שלו. הואקום הזה יצר לי כיוון חדש והרשה לבחוש במקומות פחות נעימים. עדיין מעכל את האובדן של אבא שלי. נדמה לי שרק עכשיו אחרי שלושה חודשים אני מתחיל לתפוס את העובדה שלא יחזור ולהעריך את השקט שלו וגם את ההבנות מהקושי העצום שנוצר. עכשיו הזיכרון שלו יהיה באלבום ואני מקווה שהוא מתגאה בי על הסבלנות וההתמדה.

בינתיים נכון שעוברים השבועות אבל אני מאמין שהכול קורה לי בצורה מאוד מוכוונת ושמח על ההתאפקות לא להוציא משהו שלא הייתי שלם איתו. ותכל'ס? ארטיס, חבר שלי והמתופף שהקליט את החלק הראשון של האלבום מגיע שוב מלטבייה. אני תיכף הולך לאסוף אותו משדה התעופה.
יוראי אורון יקליט איתנו קונטרבס ואנחנו שוב ניכנס לשלב של עריכות והעלאות אבל הפעם אני מבטיח לתת משהו חדש, משהו אישי, משהו שלם יותר וכיף, כיף לעבוד על אלבום, ייצא מתי שייצא.

רוצה להגיד למי מכם שמחפשים אנשים שיכווינו אותם ויעזרו להם שחייבים להמשיך לחפש עד שבאמת מוצאים. צריך לא לשכוח שזה לא חייב להיות קשה. לא חייבים להתייחס אלינו בקרירות בזלזול. האנשים המקצועיים ביותר, וזה בטוח מהמורים הטובים ביותר שלי הם גם בני אדם צנועים, מקסימים, מחזקים ומכילים. להתפשר על פחות מזה זה Dead End. נכון שחובת ההוכחה עדיין עלינו אבל מבחינתי ההנאה מהתהליך והאמונה בנכונות שלו היא שורש העניין.

אז רק שתדעו שאנחנו מסיימים להקליט ואני נוסע להודו 🙂
לוקח לעצמי רגע לנשום לפני שאחזור, נסיים את האלבום ונצא לאור.

2 תגובות על ניהול נכון או צעד קדימה, שניים אחורה, ס-קובי דודו

  1. יפה מאוד דודו! מאחל לך בהצלחה מכל הלב.
    יש לך שירים מאוד יפים, ואתה שר בצורה מרגשת,
    וכשהיית מופיע עם טלי החלילנית, זה היה חלום!

    אהבתי

להגיב על עיצוב תעשייתי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s