מחליטים לעשות דיסק

כשהכול מתחבר באמת. כשחזרתי לארץ ב-2008 התחלתי להופיע בת"א באוויטה, בגדה השמאלית, במינרווה וביהושע למשל. היו לי לא מעט שירים בסל וקהל התחיל להגיע ונהנה. הייתי נחוש לא ליצור ואקום עם החזרה שלי לארץ. רציתי לכבוש אותה עם האנרגיה שהבאתי וההתרגשות. הופעתי משהו כמו שש פעמים והפסקתי. משהו שם לא התחבר. אבל מה?

חברה העירה לי בתקופה ההיא על פשטות הטקסטים שלי. אני זוכר שזה כאב לשמוע את זה, ישב לי שם על איזה חוסר בטחון. החלטתי להפסיק להופיע עד שאבין מה חסר לי, לא רק בטקסטים אלא בכלל בהתייחסות לאומנות שלי.

dudu-talkingהבנתי בפעם הראשונה כמה חשוב לנוח ולהיות ספוג. במקום ליצור ולהיות יעיל כמו שהחברה שלנו דורשת מאיתנו אפשרתי לעצמי להצטמצם ולחזור להיות טירון. התרכזתי בלימודים, מצאתי זוגיות יפה שבעקבותיה מאוד השתניתי והתחלתי להתנדב במרכז הגאה בגן מאיר בתל-אביב.

ביום הראשון, כשסיימתי להתנדב עם בני הנוער במרכז הגאה, חזרתי הביתה באוטובוס ושמתי לב פתאום שזאת אולי הפעם הראשונה מזה הרבה זמן ששכחתי את עצמי לגמרי לכמה שעות. הייתי עסוק בחניכים ולא חשבתי לרגע על הלימודים. ההתנדבות במרכז הפכה להיות מאוד משמעותית בשבילי. יכולתי לעשות תיקון לילד בן השבע עשרה שהייתי אז ולא היה לו עם מי לדבר בתקופה ההיא.

אבל מעבר לזה ההתנדבות הראתה לי מה המשמעות שלי כאומן. לא באתי כדי לכבוש את הארץ בסערה ולהיות מפורסם או מוצלח או מוערך. כשהבנתי שאנחנו פה כדי להשפיע ולנסות לעשות טוב לאחרים. פתאום הכול הסתדר. כי הייתי לא חשוב. יותר חשוב היה מה יש לי לתת. אז לדעתי, מעל לכל מחליטים להוציא דיסק כשברור מה יש לך לתת.

תסתכלו על ביונסה שיש לה אג'נדה ברורה על העצמה נשית.

תסתכלו על סטיבי וונדר (שהוא האליל שלי) ועל שירי המחאה שלו על הגזענות והשאיפה לחיות בעולם יותר ערכי.

ועל מייקל ג'קסון (כל מילה מיותרת)…

ועל סטינג או מדונה. כל הגיבורים שלי גיבשו אמירה ברורה ומעבירים מסר קבוע לעולם במוסיקה שלהם. אז מה המסר שלי?

זוכרים את החלום מפרק שעבר? על תחושת השונות? הבנתי שהמסר שלי מדבר על להעז להיות שונה ולעודד אחרים לקבל את השונה. לא שונה קצת, אלא שונה באמת. במרכז הגאה רוב בני הנוער התמודדו עם קשיים עם המשפחה שלהם ויכולתי להזדהות. קבלת השונה צריכה להתחיל במשפחה ופתאום יכולתי לבחור קונספט מוגדר לאלבום הראשון שלי.

כשברור לך מי אתה ומה אתה רוצה לספר יש לך התחלה. כל השאר זה לוגיסטיקה, עיתוי ומזל.
סיימתי את לימודי האקדמיה בירושלים. אפשרתי לעצמי להיות תלמיד שמונה שנים והרגשתי שאפשר להתחיל להיות מאסטר. בתקופת הצבא הכרתי את קובי פרחי, חבר טוב שלי שלימים בנה אולפן ועבד עם איתי פרל, איה כורם, אריק ברמן ועוד רבים טובים ואחרים. היה לי ברור שיש לי כבר
חבר ואיש מקצוע מצוין ללכת איתו רחוק.

אחד הדברים הכי חשובים לדעתי זה לדעת במה אתה טוב ובמה ממש לא. קובי מבין בסאונד, יש לו ניסיון של שנים בעשיית אלבומים, אופי של מתבונן וסבלנות. זה בדיוק מה שחסר בי. אז שכמישהו כמוהו נמצא בסביבה, גדל איתך ומכיר אותך ומוכן לעשות איתך את הדרך אתה יודע שאתה ברגע הנכון.

עכשיו צריך רק הרבה כסף ואמונה. על כסף אספר בפרק נפרד אבל אגיד שאמונה והתמדה זה אלף-בית. כשקובי פירט לי את הדרך והסכומים לעשיית דיסק התפלצתי. לא היה לי מושג מאיפה אני הולך לממן את כל זה. אבל לפעמים צריך לקחת את הדברים צעד צעד ולסמוך על עצמך שעם הכוונה שלך טובה ואחרי כל הידע שאספת תצליח. לא כיף להיות טירון וברור שתעשה טעויות אבל הדרך היחידה החוצה היא פשוט לעשות את זה. לא סתם המילה אומן היא מהשורש להאמין. אין לנו משהו מוצג להיאחז בו. אנחנו מתעסקים בדברים שלא קשורים להיגיון בכלל.

ואן-גוך אמר שלהיות אומן זה לא רק לקום כל בוקר עם השראה ולצייר שעות באופוריה. זה גם לקום בדיכאון ובכל זאת להכריח את עצמך לצייר ולהוציא את הטוב ביותר מעצמך. אז לא שאני חושב שאומן חייב להיות מדוכא, להיפך אבל בהחלט חייבים להתמיד, לדבוק במטרה ולהמשיך קדימה. בואו נמשיך קדימה… הקליקו כאן כדי לקרוא על כסף והגשמת חלומות!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s