להיות תלמיד נצחי

תמיד אותו סיפור. בדיוק כשנדמה שהשתפשפת קצת והבנת איך הדברים מתחילים לזוז, אתה עושה את הצעד הבא ומגלה שאתה טירון גמור. במקרה שלי אנחנו מתקדמים לקראת סיום האלבום ונדמה שהגיע הזמן לעבור אל הצעד הבא, הוא שלב השיווק והיח"צנות.

מכיוון שאני בעל אתר באינטרנט יש לי קצת מושג בשיווק באינטרנט ואני מכיר שני עקרונות חשובים מאוד. עיקרון ראשון הוא עיקרון הנראות והשני הוא עיקרון ההתמדה. לכן החלטתי ליצור קליפים ביוטיוב ולהעלות אותם גם בפייסבוק כדי שאנשים יכירו את השירים.

הקליפ הראשון שהעליתי נקרא "קיר" ובאמת קיבלתי מרבים מכם פרגון גדול והעלתם אותו על ה"וול" שלכם. זה יצר את המעבר הראשון ממה שאני קורה "נון אקזיסטנס", כלומר חוסר נראות. המטרה? ליצור חשיפה ממוקדת כדי לגרות אנשים להגיע להופעות ובמקביל ליצור "באז" לקראת הוצאת הדיסק.

קיר למשל, הוא בלדה, ושמתי לב שרוב השירים שהעליתי עד היום ליוטיוב בפורמט כזה או אחר הם בלדות. איכשהו יצרתי תחושה כנראה, בלי לשים לב, שאני זמר כזה ששר שירים עצובים ושקטים מה שבפועל מאוד לא נכון.

עומדת איתי על הבמה להקה גדולה ומדהימה של שישה נגנים שמנגנים אחלה גרובים שבעולם. אז במקום לספר על זה החלטתי ליצור קליפ חדש עם האנרגיה הזאת שמה שחשוב לי בו שיראו את הכיף שבלהיות ביחד ולעשות מוסיקה טובה. לא היה בעיניי שיר מתאים יותר מדרקונים.

התייעצתי עם רוני שהציעה להקליט חזרה מצולמת שיראו בה את האנושיות שלנו והאנרגיה היומיומית במקום משהו מלוטש כזה שיוריד מהאותנטיות של מה שקורה אצלנו בפועל.
ככה נולד הקליפ הזה של דרקונים:

את השיר דרקונים כתבתי כשהייתי בצבא במוצב לבנון שבכרכום. היינו ערים בלילות, סורקים את האזור כדי לאתר מחבלים שניסו לחדור לארץ. כמעט מדי יום הופצץ המוצב שמוקם כולו מתחת לאדמה ולא נתנו לנו לישון באופן מסודר. תוסיפו את תחושת הערעור הזאת למחסור רציני באור יום ותוכלו אולי לדמיין את המצב שהיינו בו ונראה לנו אז כמציאות שלא צריך לפקפק בה.

התחושה הזאת שאיבדתי את הנעורים שלי ברגע לדבר הקשה הזה הייתה לא פשוטה. רק לפני שנתיים הייתי נער שקרא ספרי פנטזיה על קוסמים, לוחמים ועכשיו כשנקלעתי למציאות של לחימה בפועל הבנתי שהכול היה אשליה. מהמקום הזה כתבתי את השיר דרקונים.

רק השנה כשפגשתי את מאיר גולדברג, ביקשתי ממנו שיישב איתי כדי לפתור את השיר הזה שמשהו במלים שלו לא הסתדר. לאחר עשר שנים מצאתי שוב את האופטימיות לחבר את הגשר של השיר שבו אני מוצא את הקסם ההוא הישן והנעים באנשים אהובים.

עכשיו הנה טריק. קחו את האמת הזאת שלי שבאה ממקום חשוף פנימי, תנו אותה ליחצ"ן והוא יעשה ממנה מטעמים. הוא ימתג אותי בתור אומן ששירת ביחידה קרבית כדי לעשות ממני אומן עממי. יחכה אולי למומנטום הנכון כשאנחנו נלחמים בעזה כדי להוציא את הסינגל ברגע הנכון או אולי דווקא באיזה כנס פנטזיה שמתרחש פעם בשנה ואליו מגיעים גרופיז של פנטזיה מכל העולם כדי להוציא אייטם עם השיר הזה, בתקווה שלא יפורסם באותו היום איזה סיפור שחיתות של אחד משרי הממשלה שיטרוף את הקלפים ויעלים את האייטם כלא היה.

אז השלב הראשון לקראת יח"צנות הוא בעצם להבין את העולם הזה. להשתדל לשווק את האמת שלך בצורה הטהורה שלה מבלי להוזיל אותה בתהליך היח"צנות. מצד שני להיות מוכן לעובדה שאף יח"צן לא יכול להבטיח לך דבר מלבד לעשות את הטוב ביותר שלו (וגם זה במקרה הטוב).

אני מתייעץ עם חברים מוסיקאים רבים שמספרים סיפורי אימה על יח"צנים לצד אנשים טובים שמאמינים במוסיקה שלהם ומקדמים אותם בלי פשרות. אני מקבל טלפונים של יח"צנים שונים, פונה אליהם. חלקם אומרים שהם עסוקים מראש. חלקם רוצים לשמוע שירים. חלקם גם מגיעים ומביעים התעניינות. ואני?

שוב פעם כשנדמה לי שאני על הגל, אני חוזר להיות טירון גמור בתחילת הדרך וצריך להתמודד עם הרגשות החדשים האלה בנוגע לאומנות שלי ולקידום שלה.

והתשובה שלי? אין לי ספק שזה הולך להצליח 🙂
למה? כי עד היום זה הצליח. אין סיבה שזה יפסיק עכשיו. אני מתמיד בעשייה.
במשך השבועות האחרים הרגשתי שזה קשה. העצות של אחרים וסיפורי הקושי הורידו לי קצת את הטונים. מצד שני נפגשתי עם דן תורן ומאיר גולדברג שנתנו לי עצות יקרות בחשיבותן ושורה תחתונה? הבנתי שלדבר על הקושי זה אולי אווילי.

מישהו אמר לי שאפסיק להיות תלמיד אי פעם? וכולנו יודעים איך זה נגמר בסוף. אתה מתמקצע וחוזר שוב ושוב להיות תלמיד. יש מין תהליך כזה טבעי של לעבור מלהיות טירון למאסטר ושוב לעבור את אותו התהליך מחדש.

ביהדות מדברים על המעבר הזה. תינוק-תיקון-ניתוק. שלוש מלים שמורכבות מאותן אותיות. אתה טירון שצריך לעבור איזה תהליך שמשפר אותך ומקדם אותך למקום טוב יותר נפשית ורוחנית וסופו הוא השלמה ופריצה. אז מתחילים את הכל מחדש. לכן ברור לי שהמקום הזה שאני בו עכשיו הוא סוג של הרפתקה שאם אתמיד בה, היא חייבת, אבל חייבת להיגמר בטוב ובעצם לא להיגמר לעולם.

והחשוב ביותר? לא ליפול למקום של להיות קנטרן. לא לספר כמה קשה כל הזמן אלא פשוט לעשות כמיטב יכולתך. האינטואיציה היא כלי מפתח בעיניי. אם אני מרגיש שאני צריך לעשות קליפ מסוים – לא לחשוב שזה בלתי אפשרי אלא לדבר על זה, על העשייה עצמה ואיכשהו הדברים קורים.

שוב חוזר למשפט יהודי שאני אוהב וזה הולך ככה. "בצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך." אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו. אף אחד (וגם יח"צן) לא ישקיע בפרויקט שלנו כמונו. אנחנו אלה שמבלים יום יום בחזרה אל הטקסט כדי לגרד ממנו את האמת שלו ובשפצור המלודיה עד שנגיע לקו החלק הנכון לה. אנחנו שומעים את החזון המוסיקלי בעיבוד, משלמים ממיטב כספנו כדי להעמיד הופעה טובה ואין סיבה להפסיק את התהליך גם בשלב השיווק במקביל לעבודה עם יח"צן תותח.
כלומר אני זה שיוצא ראשון לקראת העולם עם המטרה והאמונה שלי ואני כבר אמצא את העזרה מגיעה לקראתי. לא רע כל העסק הזה עם היהדות אה? נותן כוח משהו.

ומתי אתה בעצם עובר את התהליך מתינוק לניתוק? זה הרי מנטלי לגמרי. ברגע שאתה מתרכז בללמוד, בלהיות סקרן, בלהתייחס לכל המצב הזה כאל משחק, אז אתה כבר בתהליך התיקון שלך. הוא לא בהכרח תהליך קשה או אולי בהכרח לא קשה. זה תהליך של תמימות ואז חוזרים הדרקונים.

פרופסור מנחם צור

לסיום אספר לכם סיפור ששמעתי ממנחם צור, שהיה מורה שלי באקדמיה למוסיקה. דיברנו על תהליכים ומנחם פתאום אמר. "אתם יודעים, שנים כעסתי על מוצרט." גיחכנו, לא הבנו מאיפה זה בא פתאום והוא המשיך.
"מוצרט כתב את אורפאוס, באמת אופרה מדהימה ומבריקה ורק בסוף הרגשתי תמיד שהוא פישל. כתב שם מוסיקה כזאת מטופשת. שנים כעסתי עליו.
הבת שלי גרה ביפן תקופה; למדה שם קראטה." בשלב הזה אמרנו לעצמנו שדי, הוא צריך כבר לפרוש. לא הבנו למה הוא עובר מסיפור לסיפור.

"הוויזה שלה נגמרה שלושה ימים בדיוק לפני המבחן הגורלי לקבלת החגורה השחורה. כדי לעבור את המבחן היא הייתה צריכה לטוס מיפן וחזרה ומדובר על טיסה שנמשכת הרבה שעות ועולה הרבה כסף. היא מאוד התלבטה אם לעשות את זה." לא הבנו לאן הסיפור הזה מתקדם.

וולפגנג אמדאוס מוצרט

"היא החליטה ללכת על זה. ביום המבחן חיכיתי לטלפון ממנה. היא לא התקשרה. רק יומיים אחרי קיבלתי טלפון ממנה. דאגתי. שאלתי אותה: נו, איך היה? עברת? התרגשת?
והיא אמרה: אה כן, זה היה בסדר. קיבלתי את החגורה השחורה.
אז הפסקתי לכעוס על מוצרט." חייכנו, לא בטוחים שהבנו.

אורפאוס

"הבנתי שאת מוצרט עניינה יותר הדרך שאורפאוס עשה אל אורידיקה כדי לבקש את אהובתו שמתה חזרה מהאדס ופרספונה מלכי השאול. רגע האופוריה במפגש היה פחות משמעותי מהדרך שעשה כששכנע בשירתו את כארון הספן להעביר אותו בנהר אל עולם המתים או כשהרדים את קרברוס הכלב השומר התלת-ראשי בנגינתו."

אז מאחל לכם שתהיו בעשייה ולעצמי גם. שלא נתרכז במה שקשה אלא נלמד מחדש להיות ילדים שחווים את העולם בסקרנות ותחושה של משחק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s