כבר לא ילדה

ביום הראשון שלי בקונסרבטוריון באוטרכט שבהולנד פגשתי אותה.
עמדנו בתור להיכנס ולהירשם. הנחו אותנו להגיע עם שקי שינה כי יש מסורת כזאת שלאחר היום
פורשים את השקים במסדרונות בית הספר וישנים ביחד את הלילה הראשון.
עמדתי שם עם שק השינה שלי וראיתי שהיא באה בידיים ריקות.

"למה אין לך שק שינה?" שאלתי, באנגלית במבטא הישראלי שלי.
"אני לא נשארת לישון פה הלילה." לה היה מבטא הולנדי קסום.
"את גרה פה קרוב בגלל זה?"
"לא, אני פשוט לא יכולה לישון פה הלילה."
"אה, למה? זה דווקא יכול להיות ממש כיף לא?"
"כן." היא השתאתה לרגע ואז אמרה: "פשוט, אימא שלי נפטרה לפני יומיים."

הלבנתי . לא ידעתי מה לומר. אספתי את עצמי אחרי רגע ועניתי:
"סליחה, אני ממש מצטער לשמוע."
היא חייכה אליי עם ים של עצב בעיניים
"זה בסדר, היא הייתה חולה כבר המון זמן."
לא ידעתי אם מקובל להמשיך להתעניין. רק הגעתי להולנד ואני עוד עתיד לחטוף שוק תרבות רציני בנוגע לנורמות והנימוסים אבל לא יכולתי שלא לשאול:
"איך את מרגישה?"
"עצוב לי נורא, אני מתגעגעת, אבל כאב לה במשך תקופה ארוכה ואולי רווח לה עכשיו."
דמעות נקוו לי בעיניים. פתאום הבנתי שגם אני נמצא לבד, בעיר זרה, בארץ זרה.
ההורים שלי בבית. אבא חולה. אימא מטפלת באבא. שרק לא אפספס אותו…
"איך קוראים לך?"
"נטשה."
"נטשה, יש לי רעיון. את בטח מרגישה לבד והאמת שגם אני. הגעתי לא מזמן. אז חשבתי אולי נעשה הסכם."
היא הקשיבה.
"בואי נחליט שנהיה אחים פה בקונסרבטוריון. נדאג אחד לשני ונהיה משפחה אם צריך?"
היא הופתעה. לא הכירה עוד את הישירות הישראלית. מאוחר יותר אני אלמד שלוקח שלוש שנים להגיע לאינטימיות עם הולנדים.
בתחושתי לוקח להם זמן להיפתח אבל כשזה קורה זה תענוג.
אבל באותו רגע הצלחתי להעלות חיוך על הפנים שלה. הפעם גם העיניים צחקו.
"אני מסכימה."
לחצנו ידיים ועברנו לדבר קצת על ישראל. היא סיפרה שהיא זמרת, אני פסנתרן.
במהלך השנים ליוויתי אותה בשיעורי פיתוח הקול שלה. הופענו ביחד לא מעט. חלקנו שירים ומוסיקה שאהבנו.

לאחר שנתיים נפרדתי מבן הזוג שלי והייתי חייב למצוא דירה בזמן קצר. אוטרכט עיר סטודנטיאלית שסובלת ממחסור קשה בדירות סטודנטים.
לא ידעתי איפה אני הולך לשים את הראש בלילה.
נטשה סיפרה על בחור שמארגן דירות לסטודנטים. היא לבשה מחשוף עמוק והלכנו למשרד שלו ביחד. מרקו אמר לה שאין דירות פנויות אבל נטשה חייכה, רכנה על השולחן ואמרה לו שאם ימצא לי דירה היא תבוא לדירה הרבה והם בטח יתראו לא מעט.
"בעצם יש לי פה איזה דירה אחת בבניין הזה. אם אתם רוצים אני יכול להראות לכם."

נטשה מצאה לי דירה ממש על התעלה עם עוד עשרה סטודנטים. אתם יכולים לתאר לעצמכם איך נראה המטבח המשותף שלנו. זאת הייתה תקופה נפלאה בחיי.

עברו ארבע שנים והגענו לשלב בחינות הסיום של הקונסרבטוריון. התייעצנו אחד עם השנייה לגבי השירים והנמברים שנבחר. נטשה סיפרה על שיר שנקרא Geen kind meer, כבר לא ילדה.
שיר שכתב יאן בורסטול והלחין מרניקס בוסטרה. הדפסנו את המלים והיא סיפרה כמה השיר הזה נוגע לה בגלל האופן שבו הוא מתאר את מערכת היחסים שלה עם אימא שלה.
נדהמתי לגלות שיש שיר כזה שלא רק מפאר את אימא לאחר מותה אלא חושף באופן כנה את המורכבות שבעניין, את תום הדיאלוג וידעתי שאת השיר הזה אני הולך לתרגם לעברית.
הנה השיר בגרסא ההולנדית שלו עם הזמרת קארן בלומן.

נטשה שרה את השיר בבחינת הסיום שלה. פסנתר ושירה, זהו. היא יודעת לספר סיפור, הקול שלה צלול ונוגע ללב וכשהיא סיימה איש לא מחא כפיים. היה שקט רועם מאוד בקהל.
לא נשארה עין יבשה בקהל. אני לא בטוח אם היא נלחצה שאין מחיאות כפיים או שאולי זה פשוט האופי שלה לעבור בין מצבי הרוח בקיצוניות. גם אז בקונסרבטוריון אחרי השיחה הכנה שלנו התחלנו לצחוק ולהשתטות. נטשה דינמית מאוד בהחלפת מצבי הרוח.

היא חייכה לכולם ואמרה, טוב, אז עכשיו השיר הבא של סטיבי וונדר. הגיע הזמן לשמוח.
הקהל צחק ממעבר המוד הקיצוני אבל היא שכנעה אותו שככה הכי טוב באמצעות ביצוע מרגש נוסף ל-Moon Blue של סטיבי וונדר.

חזרתי לארץ, פגשתי את אימא ואבא. במידה מסוימת השיר הזה, כבר לא ילדה, לימד אותי להעריך את מה שיש לי. אנחנו לומדים על לגשר על השוני בינינו ומשתדלים ליהנות מהזמן המשותף שלנו.
אני לא שוכח שכולנו בני חלוף.

תרגמתי לעברית את השיר. הוא מופיע באלבום עם שלישיית כלי נשיפה מעץ. החלטנו על הדרך להקליט גרסא נוספת עם פסנתר וכלי נשיפה בלבד. גרסא ערומה יותר של טייק אחד. הנה היא פה לפניכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s