ההופעה המשפחתית

זוכרים את הפרק על כסף והגשמת חלומות? אחרי שדנתי עם קובי בתקציב להאלבום הייתי צריך לעשות חושבים ולהבין איך אני מגייס כסף כדי להפיק אותו. חיפשתי דרך מקורית שבאמצעותה אצליח לגייס כסף ולתת משהו בתמורה שקשור למוסיקה.
ואז עלה לי רעיון מוזר. החלטתי שמכיוון שהאלבום עוסק במשפחה באופן הדוק אני צריך לעשות הופעה ראשונה למשפחה שלי.

המשפחה שלי

קצת מידע על המשפחה שלי. אני חצי רומני וחצי עיראקי והחמולה העיראקית משני הצדדים ענפה במיוחד. להורים של סבתא שלי אוולין תשעה ילדים (ברוך השם). תתארו לכם כמה ילדים, נכדים ונינים אנחנו. להורים מצד סבא שלי יחזקאל שבעה ילדים ונכדים ונינים. בקיצור, שמח אצלנו 🙂

כשסיפרתי לחברים שלי על הכוונה לקיים את ההופעה הם חשבו שהרעיון קצת מוזר. אחד החברים שלי אמר לי שהוא מעדיף להופיע בפני אלף איש מאשר לפני כמה בני משפחה. בקיצור, הרעיון הזה לקיים הופעה למשפחה שלי הצטייר כבחירה קצת מוזרה.

החלטתי בכל זאת ללכת עם האינטואיציה שלי מכמה סיבות. מכיוון שהייתי בתחילת הדרך כאן בארץ רבים במשפחה שלי לא הכירו את האומנות שלי. ניגנתי באירועים משפחתיים על הפסנתר אבל המשפחה שלי לא הכירה את השירים שכתבתי בעצמי. ידעתי שתפקיד ההופעה הוא בעצם לצאת החוצה כאומן יוצר ולחשוף את עצמי קודם כל בפני האנשים היקרים לי. ברגע שהמשפחה שלי הרחבה תהיה לצידי זה יהיה כוח גדול מאוד שייתן לי אנרגיה לכל אורך הדרך הארוכה שמצפה לי ביצירת האלבום.

גילה ומעיין עושות שמח בהופעה

מי שמכיר את המשפחה שלי יודע שאנחנו אנשים מלאי שמחת חיים. ברגע שאני מתיישב לנגן על הפסנתר באירועים משפחתיים כולם מתאגדים סביב, מתחילים לשיר ואחרי שני שירים כבר כולם רוקדים. הרגשתי שאצליח לשמח את המשפחה שלי עם השירים שלי ושזאת תהיה הזדמנות לבדוק אם השירים והחומרים שאני שר מתקשרים החוצה לקהל הכי משמעותי שלי.

יש עניין של קירוב לבבות. משפחה ענפה כל כך לא נפגשת לעתים קרובות. אני זוכר את הסיפורים של סבתא שלי מעיראק. איך הם גרו כולם בבית אחד עצום וישנו בקומות שונות בתוכו. בקיץ עלו כולם ביחד אל הגג מפאת החום. היא מפליאה לספר על ליל הסדר. שולחנות שולחנות באולם ענק ושם התחלקו למשפחות. כל משפחה הקריאה בתורה חלק מההגדה. הרגשתי שיש לי הזדמנות לעשות התקרבות במשפחה שלנו ושנחמד שזה יבוא דווקא מדור ההמשך.

הנה הקונספט שגיבשתי. מכיוון שהאחים והאחיות משני הצדדים גרים ברמת-גן (למה יש לי הרגשה שאתם לא מופתעים?) הבנתי שיהיה נכון לקיים את ההופעה באולם ברמת-גן כדי שיוכלו להגיע בקלות ובלי להתעסק עם חניה ומרחקים גדולים. לאחר בדיקת מספר מקומות נבחר מתנ"ס ויצו ליד הבית של ההורים שלי. זאת הייתה בחירה מיוחדת כי המתנ"ס נמצא בגינת הילדות שלי. שם בגינה הייתי רוכב על סקטים, שם היינו משחקים במחבואים ובמחנות.

חשבנו כמה לגבות בעבור כרטיס. בתחילה תכננו לא לנקוב במחיר מסויים. אבל מכיוון שאין סטנדרט לתשלום באירועים כאלה זה היה יכול להעלות בעיות של השוואת ולמנוע את הגעתם של רבים מבני המשפחה.

המתנ"ס לא היה מקום יפה במיוחד אבל הייתה בו אווירה של יחד. על מנת להזמין את כולם מור, אחותי, התגייסה לעזרה (אחותי גם צילמה את האירוע) והחלטנו שנזמין את כולם באופן אישי. המשפחה של דודה רבקה, אחות של סבתא שלי, התגייסה לעזרה והזמינה גם רבים מבני המשפחה.

כשסיפרתי לסבתא שלי ואימא שלי על הרעיון הן היו סקפטיות בהתחלה. סבתא שלי אמרה שהיא חושבת שמעטים יבואו גם כי הם לא יודעים למה לצפות וגם כי מחיר הכרטיס לא ברור. החלטנו ללכת על מחיר מוגדר וצנוע של חמישים שקלים. מי שירצה יוכל לשלם יותר מיוזמתו.
התנהל גם דיון לגבי יום האירוע. לרבים מבני המשפחה יש ילדים או שהם עסוקים וסבתא שלי ואימא שלי חשבו שלא בקלות הם יעזבו את חיי היום-יום שלהם לטובת הופעה שאת אופייה הם עוד לא מכירים.

עכשיו שמעו משהו. החלטתי פשוט לא להקשיב להן 🙂 . מי שמכיר אותי יודע שאני עקשן חסר תקנה ואופטימי נלהב. כבר למדתי מניסיון העבר שהעולם הזה הוא מקום לא הגיוני ושלהתנהג בהגיון לא ייקח אותי לשום מקום. הטענות של סבתא ואימא שלי רק הוכיח לי כמה חשוב לקיים את ההופעה כדי שיכירו את השירים שלי וגם כדי ליצור אפשרות לקרב את כולם ולקחת אותם רגע מהיום יום שלהם. למה בעצם שלא ירצו לבוא? מי שיש לו ילדים ייקח בייבי סיטר, יתלבש יפה ויבוא לבילוי משפחתי (והפעם גם לא יצטרך לשלם הרבה כסף על מנה.)

יצאנו לדרך וההיענות הייתה יותר ממפתיעה. קבענו את יום ההופעה ליום חמישי בהצעתה של דודה שלי שטענה שסוף שבוע עדיף כי רבים מבני המשפחה יהיו פנויים יותר. גם בדקנו שאין איזה משחק כדורגל או אירוע גדול אחר שישבית לנו את השמחה. הייתי בלחץ בהתחלה וחיכיתי לשמוע מאחותי כמה אישרו את ההגעה. התגובות הנלהבות לא איחרו לבוא. כל מי שקיבל את הטלפון אישר את ההגעה כולל הילדים. הרשימה התמלאה בהדרגה ובסוף מנתה כמעל מאה איש.

עם נועם ואריאל ברט על המפוחיות

במקביל בניתי את ההופעה שהתבססה על האלמנט המשפחתי. מכיוון שהאלבום עוסק בנושאים משפחתיים והקהל הוא מהמשפחה היה ברור לי שאשתף בהופעה גם נגנים מהמשפחה מה שייצור גאווה משפחתית גדולה. שתי בנות הדודות שלי מנגנות יפה על מפוחית. הן התלהבו מאוד מרעיון ההופעה המשותפת וככה עבדנו על שיר הנושא של האלבום "ללכת רחוק" בליווי שתי מפוחיות.

דקל טוביה על הבס


דקל טוביה, בסיסט אלוף שמנגן עם רוני דלומי, אריק ברמן ורבים טובים ואחרים שמח לבצע איתי את "בגלגול האחרון" ו"בביתי שלי". דקל ואני נפגשים מעט מדי וזאת הייתה הזדמנות להתקרב ולהכיר טוב יותר.

עמית יגור, דודנית שלי היא נערה יפהפייה יוצאת דופן וזמרת מוכשרת. יחד עם נועם על המפוחית עבדנו ביחד על השיר "עכשיו הכל בסדר" של יהודית רביץ בעיבוד שונה מאוד. רצינו לבצע גם כמה קאוורים מתוך מחשבה שהעמסה בעודף חומר חדש אולי תעייף את המשפחה במהלך ההופעה.

מכיוון שהקהל היה מורכב מגילאים שונים הייתי צריך לבנות הופעה שתהיה שמחה אבל לא רועשת מדי ולכן הסתמכתי על הופעת פסנתר בעזרתם של כמה חברים טובים. התקשרתי לאורי אהרונוב, סקסופוניסט מצוין וחבר קרוב וביקשתי ממנו להשתתף איתי באירוע.

אורי אהרונוב על הסקסופון


אורי התרגש מאוד והסכים. אורי ואני הופענו בגלגול הראשון של ההופעות שלי עם ההגעה שלי לארץ. זאת הייתה הזדמנות לחזור וליצור ביחד.

עינת אזולאי וסיוון בר לב התנדבו לשיר קולות בכמה מהשירים. כתבתי להן עיבודים לא פשוטים והן התכוננו מראש, באו לחזרות והתוצאה הייתה נפלאה. את עינת וסיוון פגשתי באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים כשכתבתי עיבוד למקהלת המוסיקה הקלה של האקדמיה בפרויקט משותף.
כל הנגנים הוכיחו רוחב לב נדיר.

עם עינת אזולאי וסיוון בר לב

יום האירוע התקרב והתמונה הכוללת החלה להתבהר. רשימת השירים הייתה מוכנה, החזרות נקבעו והנגנים אישרו כולם את ההגעה. משהו החל להשתנות בהרגשה של אימא וסבתא שלי. את מקומה של ההססנות מלאה התרגשות גדולה. גם בני משפחה רחוקים שגרים מחוץ למרכז אישרו את ההגעה לאירוע ואפילו בני משפחה שלא מגיעים כמעט אף פעם לאירועים משפחתיים. זאת הפעם הראשונה מזה שנים שהמשפחה כולה תהיה ביחד שוב תחת אותו גג בנוכחות מלאה.

דודים שלי, יובל ומיכל רכבי, תומכים נלהבים ומאמינים גדולים באומנות שלי. הם התנדבו לממן את ציוד ואיש הסאונד לאירוע. מזל, כי באולם הייתה אקוסטיקה בעייתית ביותר ואיש הסאונד הציל אותנו. חוץ מזה הביאו עוגות ואוכל מאוד טעים לקבלת הפנים שלפני האירוע. בכל זאת מדובר על אירוע משפחתי ואוכל משחק כאן תפקיד חשוב.

אור ודליה ריגל מחזיקים הפרומו לאלבום של "ללכת רחוק"

בנוסף, יובל נתן לי רעיון גדול. היינו בשלב הריפרודקשין וחמישה שירים היו מוכנים. יובל הציע שאעשה דיסקים עם חמשת השירים הקיימים אותם יקבלו בני המשפחה בתמורה לכרטיס. ככה ירגישו שהם מקבלים משהו ביד וגם יוכלו ללמוד להכיר את השירים מקרוב. זה התברר כרעיון מבריק שגרם לכך שהמשפחה שלי היא תומכת נלהבת של השירים שלי ומכירה כל מילה וצליל.

רבים מבני המשפחה הפתיעו והציעו לאפות עוגות ולהביא דברים טובים. אימא שלי נכנסה לעניין. הזמינה שתייה קלה וארגנה קפה. אפתה עוגות ודברים מלוחים. ככה נמס אחרון הספקות.

נותר עוד עניין אחד. אימא שלי אקורדיוניסטית. את תפקיד נגן המשפחה ירשתי ממנה. כשראיתי שהיא מתגייסת לעניין ההופעה שאלתי אותה עם היא רוצה לנגן איתי במהלך ההופעה. הרעיון הזה ריגש אותה בצורה שלא תתואר. אמרתי לה שחשוב לי שתנגן איתי שיר שלי ושאכתוב לה עיבוד קל בשבילו. אימא שלי מנגנת קצת פחות היום ופחדה שתתרגש מאוד עד שיהיה לה קשה לנגן. בנוסף, החלטנו לשיר ביחד את "אחרי עשרים שנה" של שמוליק קראוס. זה שיר שהיינו שרים ביחד בתקופת הילדות שלי. היא על האקורדיון ואני על הפסנתר ומכיוון שהמשמעות שלו הייתה כפולה בזמן הופעה שכזאת זה התבקש. השיתוף של אימא שלי בזמן ההופעה והחזרות איתה הם רגעים בלתי נשכחים.

אסנת ומעיין על הכרטיסים

ביום האירוע התחלנו להתארגן בצהריים. איש הסאונד הגיע בארבע והקמנו ביחד את הציוד. עשינו חזרה גנרלית ובאלאנס. במקביל ארגנו שולחנות בחוץ עם האוכל. אסף, בן הזוג שלי ומורי אחותי סידרו את הכיסאות באולם. מעיין, אסנת וטליה מהמשפחה של דודה רבקה ישבו ונתנו כרטיס לאורחים. הם באו…

הם באו כולם, לבושים יפה בלבבות נקיים. כמעט כל בני המשפחה הגיעו (מלבד כמה שבאמת לא הסתדרו עם בייבי סיטר) וחברים רבים שלי הגיעו גם. האולם היה מפה לפה. ישבתי למעלה בחדר ההלבשה נרגש כמו שלא הייתי בחיים. שמעתי אותם מדברים בחוץ, אוכלים ונכנסים לאחר מכן לאולם. כולם ישבו, היה שקט. אסף, נתן לי חיבוק, אמר שאפשר להתחיל ושיהיה בהצלחה.

מבצע עם דקל טוביה את "בגלגול האחרון"


האורות נדלקו, עשיתי את הדרך אל הקלידים, הסתכלתי רגע על כולם נרגש. ראיתי שגם הם מאוד מתרגשים בשבילי, נשמתי עמוק והתחלתי לנגן את הפתיחה של "דרקונים". ההופעה עברה לי כמו מים. דקל עלה לנגן איתי את ב"גלגול האחרון" ו"בביתי שלי". המשפחה מחאה מחיאות כפיים סוערות. המשכנו עם "כבר לא ילדה".

"כבר לא ילדה" הוא שיר שתרגמתי מהולנדית ומספר את סיפורה של ילדה שלא הסתדרה עם אימא שלה והיה לה דיאלוג מורכב איתה. יום אחד במפתיע אימא שלה נפטרה והשאירה אותה לקיים את הדיאלוג הסוער הזה עם עצמה מבלי שיהיה לה הזדמנות ליישר את ההדורים ביניהן.

מבצעים את "כבר לא ילדה" עם אורי אהרונוב ועינת אזולאי


אורי פתח בסולו חופשי עצוב של סקסופון. עינת עלתה לבמה לשיר את השיר וליוויתי אותה על הפסנתר. זה היה רגע מאוד מיוחד בהופעה. רבים הזילו דמעה, וחלק ממש בכו. סיפרתי למשפחה שלי שהשיר הזה לימד אותי לחיות את ההווה ושאני שמח שכולנו עכשיו כאן.

אחר כך עלתה אימא שלי וניגנה איתי את השיר "סליחה". כשכתבתי את "סליחה" מאוד פחדתי מה אימא שלי תחשוב עליו. השיר נכתב לאחותי. אני מתנצל בפניה בשיר על שהשארתי אותה לבד כשנסעתי ללמוד ולחיות בחו"ל בשעה שהיא נשארה עם ההורים שלי. אבא שלי חולה כבר שנים ואימא שלי מטפלת בו הרבה זמן. השארתי על אחותי אחריות גדולה.

אבל אימא שלי אהבה את השיר. על משמעות השיר דיברנו רק כעבור זמן רב. מבחינתי זה היה הרגע המשמעותי ביותר בהופעה. סימן שלי שאימא שלי מקבלת אותי בתור אומן עם הזכות להגיד את שעל ליבו. לאחר מכן שרנו ביחד את "אחרי עשרים שנה" ואימא שלי שרה מאוד מאוד יפה. זאת הגדולה האמיתית של המשפחה שלי. ברגע האמת הם שם בשבילי. הם מתעלים על עצמם ותומכים בי ללא סייג.

עם נועם ברט ועמית יגור שרים את "עכשיו הכל בסדר"

עם עמית יגור ונועם ברט מבצעים את "עכשיו הכל בסדר"

לאחר החלק המרגש הגיע החלק השמח יותר. עמית עלתה לשיר את "עכשיו הכול בסדר" יחד עם נועם על המפוחית. המשפחה שרה איתנו ומחאה כפיים לאורך כל הדרך. לאחר מכן הצטרפה אריאל עם המפוחית השנייה וניגנו את "ללכת רחוק". מדהים כמה ששתי מפוחיות, במיוחד כשהן מנוגנות ע"י שתי נערות צעירות ומוכשרות, יכולות לרגש.

הגענו לסוף ההופעה שהייתה הצלחה גדולה. הודיתי לכל הנגנים. הודיתי לכל מי שעזר באירוע. גם לאבא שלי שבשקט התומך שלו נותן הרבה גם אם נדמה שהוא נשאר מאחורי הקלעים. אזרתי אומץ והודיתי גם לאסף. הייתי בדילמה עם להזכיר את אסף. המשפחה אומנם ידעה אבל חששתי מהמבוכה שזה יכול ליצור ולא לשם כיוונתי. אבל משפחה צריכה לקבל אותך גם אם זה לא פשוט. אסף, שעזר לי לכל אורך האירוע לא ביקש אף פעם קרדיט אבל הוא הכוח התומך בכל הדרך הזאת שאני עושה. הוא מוותר על השעות המשותפות שלנו לטובת הגשמת חלום תובעני כל-כך. את השיר האחרון בהדרן "בין המלים" שרתי והוא ידע שהוא מוקדש רק לו.

סבתא אוולין ונועם המפוחיתנית שלנו...

ההופעה הסתיימה. עוד זמן רב אחר-כך עמדה המשפחה בחוץ לשוחח על מה שהיה. הרעיפו עליי חיבוקים גדולים. הייתי מאושר. הצלחתי להציג את עצמי באופן כנה וחשוף בפני המשפחה שלי וגם לגייס לא מעט כסף לאלבום. אבל בדרך השגתי את כל האהבה הזאת ששווה הרבה יותר. זאת הייתה התחלה מרגשת שנתנה לי כוח בהמשך הדרך.
חודשיים אחר כך סבתא שלי סיפרה לי שהיא לא ישנה בלילה מרוב שהייתה גאה וקיבלה השראה בעקבות ההופעה להתחיל לכתוב את סיפור חייה.

הקליקו כאן כדי לשמוע איך הבאתי את הנגנים האהובים עליי מחו"ל!

2 תגובות על ההופעה המשפחתית

  1. חלי יחיאלי הגיב:

    דודו כתבת כל כך יפה…..שמעתי שההופעה הייתה מדהימה וכל כך התרגשתי עכשיו לקרוא את מה שכתבת .יאללה תעשה עוד הופעה כזאת ואני שם.

    אהבתי

להגיב על חלי יחיאלי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s