ההופעה בסמינר איגי

באיגי, ארגון הנוער הגאה שבו אני מתנדב מתקיים בתחילת השנה, באמצע ובסופה סמינר מדריכים. אנחנו נפגשים ועוברים פעולות והרצאות שמטרתן להעשיר את הידע שלנו בנושאים שונים שקשורים לנטייה המינית, למגדר ובודקים את יכולת צריכת האלכוהול בערבים 🙂 באמצע השנה התקיים הסמינר באכסניית נורדיה ושם בילינו את סוף השבוע.

בערב שבין שישי ושבת מתקיימת בדרך כלל פעולת גיבוש כלשהיא ועלה לי רעיון. החלטתי לעשות הופעה בהתנדבות לכל המדריכים באולם שבאכסניה. זאת הייתה משימה מאתגרת כי האולם באכסניה לא בנוי להופעות אלא להרצאות וגם כי זאת הייתה ההופעה הראשונה עם ההרכב שגיבשנו.

שיר יפרח על התופים

כמה שבועות לפני כבר חיפשתי נגנים להרכב הישראלי.

קובי (מפיק האלבום) הציע לי להתקשר לשי פרחי, מתופף מוכשר שאותו הכיר שנים לפני כן מג'אמים במייקס פלייס. שי נסע ללמוד בהולנד בתקופה שלי ולמד בהאג. בחור שתמיד כיף לפגוש.

לא שמעתי אותו מנגן עד אז אבל סמכתי על השיפוט של קובי והתקשרתי אליו.

אחרי פגישה ונגינה משותפת שלנו החלטנו להתחיל לעבוד ביחד. שי הציע שנצרף את אורי שמיר, בסיסט מצוין שלמד באמסטרדם וקבענו תאריכים לחזרות ביחד עם אורי אהרונוב הסקסופוניסט, לירון כסיף הגיטרסיט ועינת אזולאי שלוותה בקולות.

אורי שמיר על הבס

נפגשנו לחזרות בסוניק, חדר החזרות של קובי ברחוב בן אביגדור ליד תיאטרון תמונע. תכננו שלוש חזרות לחמישה עשר שירים שזה הרבה שירים ליחסית מעט זמן. השתדלתי להכין צ'ארטים טובים, לא תמיד בהצלחה, וגם עשינו המון שינויים במהלך החזרה. לקח לנו קצת זמן להתאפס אבל לאט לאט הרגשתי שנבנה משהו טוב ושהולכת להיות הופעה טובה.

שי ואורי מנגנים כבר הרבה זמן ביחד וזה משהו ששומעים ישר כשמקשיבים. נהניתי מהתחושה היציבה שהם נותנים לגרובים. לירון השתחרר מהר מאוד מהתווים והתחיל להתעסק עם סאונדים וצורות ליווי שונות. התחלנו ללמוד להכיר זה את זה. עינת כבר הכירה את הקולות בע"פ משתי ההופעות הקודמות והגיעה רק לחזרה האחרונה. אורי, בא והלך כשהתאפשר לו וניגן באופן די חופשי על התפקידים וככה יצא שהיינו מוכנים למדי בשביל הופעה ראשונה.

במהלך החזרות גיליתי שהצ'ארטים מבולגנים בגלל כל השינויים וזה היה שיעור חשוב בעבודה עם הרכב גדול כשהדד ליין של ההופעה בפתח.

ביום ההופעה נכחתי בהרצאות המעולות שהעבירו לנו באיגי וזה ממש נתן לי השראה. תחושת הביחד שנוצרת מסופי השבוע המשותפים האלה היא מדהימה בעיניי. כיף להכיר אנשים שונים ממך וכשכולם מתנדבים אתה יודע שאתה מוקף באנשים שהכוונה שלהם טובה והלב שלהם נמצא במקום הנכון. הרגשתי שאני רוצה לתת להם את הכי טוב שאני יכול באותו הערב.

ההופעה בסמינר הייתה יוצאת דופן גם בגלל שיכולתי להשתחרר ולעשות אותה הומואית במיוחד. ישנם סיפורים שקשורים לשירים שכתבתי שלא הרגשתי נוח לספר לקהל סטרייטי והרשיתי לעצמי לנסות לספר לפני קהל של 80 להטב"קים (לסביות, הומואים, טרנסים, בי סקסואלים וקוויר ג'נדרים).

החלטתי למשל להוסיף כהדרן את השיר "סרט בתוך סרט" שכתבתי כשהייתי בן 18 ובו אני מתאר מפגש שהיה לי עם בחור שהתחיל איתי באמצע סרט. בניגוד להופעות הקודמות החלטתי גם ללכת על שילוב של שירים מרגשים ויותר מקפיצים. ככה נכנס לו לליין אפ גם השיר "חללית" של גזוז למשל בביצוע מחודש וגרובי.

שעה וחצי לפני ההופעה איתן בלק, חבר של עינת הופיע עם ציוד הסאונד ששכרתי והקים את הלוגיסטיקה להופעה. חדר ההרצאות הפך פתאום, ובאמצעות שני פנסי תאורה צבעוניים לאולם הופעות.

הנגנים הגיעו, עשינו סאונדצ'ק וחלק מהמדריכים כבר שמעו קצת מה הולך להיות, זה הוסיף תחושה של התרגשות. הגיעו גם כמה אנשים אחרים מקבוצות אחרות שלנו באכסנייה והזמנו גם אותם להופעה. סיימנו את הסאונדצ'ק בזמן והלכתי להתלבש ולהתחמם לקראת ההופעה.

ממש התרגשתי. פתאום נלחצתי קצת שאולי המדריכים לא יתחברו לשירים. אחרי הכול רוב השירים לא מוכרים להם חוץ משני הקאוורים ("חללית" ו"היא תיקח אותך" של דפנה ארמוני).

בזמן שהמדריכים היו בהרצאות עשיתי חימום בחוץ עם עינת לפי ההנחיות שלמדה אותי ריקי גל. נשמתי עמוק ופתחתי את העיניים כמה שיכולתי כדי להתעורר, שחררתי את הנשימה ונתתי לבטן להתרוקן והוצאתי את הלשון החוצה כדי להביא את הפנים למצב של קיצוניות. התחלתי לקפוץ כדי להזרים את הדם בגוף ולחכך את הידיים במהירות כדי להזרים אנרגיה בכל הגוף. עשיתי הכל ותוך כדי הבנתי שאני מאוד מאוד מתרגש.

קשה לי להסביר למה התרגשתי כל כך. אולי בגלל שזאת הפעם הראשונה שהופעתי עם חומר שלי בצורה חופשייה מול קהל שמאוד איכפת לי מה הוא חושב והוא לא משוחד. אלה לא חברים קרובים, ולא משפחה. יש פה משהו חדש. זה ניסיון ראשון לראות אותי בלי היכרות מוקדמת.

המדריכים התחילו להגיע לאט לאט לאולם והוא התמלא. לפני שנכנסתי החלטתי לעשות משהו חדש שתמיד חשוב לי לעשות לפני הופעה. אני יושב רגע עם עצמי ומסביר לעצמי למה אני הולך להופיע עכשיו. מבהיר לעצמי שלא אני חשוב פה אלא מה שאני הולך לתת. כל הלחץ תמיד נובע מהמקום הזה של איך יראו אותך, ומה יהיה איתך. אני חייב להגיד שאיכשהו זה גם נהיה קשה יותר עם הגיל. אז הרגע הזה שאני מדבר אל עצמי עוזר לי להתפקס רגע לפני שאני עולה ואני מרגיש קצת נקי יותר.

התחלנו עם דרקונים. הנגנים עלו ראשונים לבמה והמדריכים מחאו כפיים. התחלתי עם הפתיחה של הפסנתר ושמעתי קצת דיבורים בקהל. עוד לא היה להם את הרוגע הזה בשביל הופעה אבל אז התחיל הגרוב. ולאט לאט נוצרה קצת יותר הקשבה. השיר השני היה "בביתי שלי". זאת הייתה בחירה מוזרה לשים שיר שקט מיד אחרי שיר קצבי אבל ניסיתי ליצור ניגודים וגם לפזר את כל הבלדות בין השירים הקצביים כדי שלא תהיה אווירה מעייפת בהופעה. למדתי שלהבא כדאי ליצור אווירה אחידה בפינות שונות בהופעה.

כבר לא מאחורי הפסנתר...

הבנתי שצריך לתכנן כל הופעה ספציפית לפי הקהל שהולך להגיע ולפי אופי המקום. במקום כזה, באולם הזה עם הקהל הזה שרוצה לשמוח יכול להיות שעשיתי קצת יותר מיד בלדות. ההוכחה הייתה שעם השיר השלישי פתאום המדריכים נעמדו והתחילו לרקוד שם בין הכיסאות. למה? אני חושב שזה בגלל שסוף סוף עזבתי את הפסנתר והייתי בפרונט מבלי להתחבא מאחוריו. לא יכול לספר לכם איך זה מרגש כשפעם ראשונה בהופעה שלך מתחילים לרקוד. אתה מרגיש שעשית לאנשים את היום.

פתאום הבנתי שאסור לי להתחבא יותר ואני חייב גם לעמוד רק ברשות עצמי מבלי להתגונן מאחורי הפסנתר ושאני מתקרב יותר למי שאני רוצה להיות בתור פרפורמר.

יש לי מזל שהמדריכים הלכו איתי כשאחרי שני שירים שמחים הגיעה שוב בלדה. זה היה מעמת להיחשף ולספר בשירים על העבר שלי. בשיר "איתך" אני שר לאסף. אסף הוא בחור שהיה לי כמו אח גדול כשהייתי בן שמונה. הייתי מבקר בחוות הסוסים של דוד שלי מדי שבת ואסף היה מבלה איתי את הזמן הזה. היינו מדברים על פנטזיה, על קוסמים ודרקונים ורוכבים על הסוסים בשדות שליד החווה. אסף למעשה, היה החבר הטוב הראשון שלי. יום אחד הוא לא הגיע יותר לחווה. כששאלתי את ההורים איפה הוא, אמרו לי שהוא כנראה יגיע שבוע הבא וכך היה מדי שבוע. כמה שנים עברו עד שגיליתי שהוא התאבד.

סיפרתי בהופעה את הסיפור ועל התחושה הזאת של לחכות למישהו שלא מגיע שנים ושרתי את השיר. הרגשתי הקלה להוציא את הסיפור הזה לאוויר העולם. במהלך השנים האלה כתבתי לאסף יומן וכשהכרתי את אסף בן הזוג שלי זה היה אבסורד. נתתי לו את אחת המחברות ואמרתי לו שהוא מוזמן לקרוא כי חיכיתי לו. מדברים על קארמה.

אז אפשר לתאר איזה ניגוד הייתה בהופעה בין חללית בגרוב ל"איתך" העצוב. אבל למען האמת הייתי מאושר. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני אפילו לא עייף לאחר ההופעה. היה לי כוח להופיע שוב עוד הופעה כזאת.

בהדרן ניגנו את "סרט בתוך סרט" ואיזה כיף זה לספר שהכרת בחור בקולנוע ולגולל את הסיפור בשיר בלי להתבייש. זה היה צעד קדימה בשבילי. ההופעה הזאת נתנה לי את הכוח לצאת כאומן שלא מתבייש לשיר על האג'נדה שלו.


(תודה לעמי שירן שצילם את הרגע הזה…)

מאז עבר זמן ואני כותב את הפרק הזה בבלוג יומיים לאחר סיום סמינר סוף שנה של איגי. זאת הזדמנות להגיד לכל המדריכים… תענוג להכיר אתכם ותודה שהשתתפתם בשלב משמעותי במסע הזה. בזכותם זאת הייתה בשבילי הופעה משמעותית ובלתי נשכחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s