האומן והאמונה

שמתי לב שאנשים שואלים אותי כל הזמן: "נו, אתה לא מופיע? מתי ההופעה הבאה?" "מה עם האלבום? כבר מלא זמן…" "איך מתקדם האתר?" אז אני לוקח פסק זמן מהרצף הכרונולוגי של הכתיבה של הבלוג כדי לספר לכם מה קורה איתי בזמן האחרון.

בשלושת השבועות האחרונים כאב לי הגב בלי הפסקה. הייתי לחוץ מאוד. אולי בגלל שאנחנו עוברים דירה… (לתל אביב!!!), אולי בגלל שלא היו לי הופעות מתוכננות וזה גרם לי להרגיש כאילו אני לא בחיים במובן מסוים, אולי בגלל שתהליך ההפקה של האלבום מתמשך ומייגע וממש בא לי כבר לראות תוצאות. איכשהו, כל זה עובר לי ישר לגב. רק אחרי שלושה שבועות הבנתי שמשהו פה לא בסדר. התחלתי לחשוב מאיפה מגיע הלחץ.

כל אספקט בחיים שלי נבחן במצב של התקדמות. היית פה ועכשיו אתה צריך להיות שם. כמו ברחוב סומסום שאתה אף פעם לא פה. אתה תמיד רוצה להיות שם (למי שראה ויודע על מה אני מדבר…). אז נשבר לי מזה, מהלחץ הזה שאני עושה לעצמי והחלטתי להיפטר מהמחשבות האלה.

זאת כמובן לא אשמת השואלים. אני מרגיש שחברים שלי ואנשים שאוהבים את המוסיקה רוצים לראות אותי גדל. זה פשוט אני, אמביציוזי כזה, תמיד רוצה קדימה ויאללה כבר עם הקדימה הזה 🙂

אז בין קיר לקיר בצביעת הדירה החלטתי ביום שני לקחת חופש. הלכתי לים וקראתי קצת, טיילתי בנווה צדק, אכלתי גלידה והתחלתי לחשוב על משמעות המילה אומן. שמתי לב שהיא באה מהשורש א.מ.ן

ופתאום הבנתי… הבנתי שזה כל מה שיש לאומן – האמונה. האמונה שמה שהוא עושה משמעותי. האמונה שמה שהוא יוצר יקרה וישפיע. אומן חייב, אבל חייב להאמין. זה כל מה שיש לו. מה אנחנו יוצרים בכלל? איך אפשר למדוד את זה? בתור מוסיקאי אני אפילו לא יכול לגעת בזה, ובכל זאת כולם שואלים מתי זה יהיה מוכן.

אנחנו מתקדמים בצעדי נמלים. כל יום עושים כפי מיטב יכולתנו ולפעמים מיטב יכולתנו זה לא מספיק אבל עושים את מה שאפשר. קשה מאוד להגיד מתי אנחנו האומנים נבשיל. קשה לנו אפילו לקבל פידבק אמין אם מה שאנחנו עושים זה טוב. היחיד בעצם שיכול לאשר את האומנות של עצמו זה האומן עצמו כי כל אחד עם הטעם שלו, והאינטרסים שלו וזה באמת לא קל.

אז איך אני מתבשל עכשיו? עשינו דמו לפני שבוע-שבועיים. בקרוב יישלח קומוניקט למועדונים ביחד עם הדמו ואז אחכה כדי לסגור תאריכים להופעות. עשיתי קליפ ראשון ואני מחכה לסגור את שלב העריכה שלו (מאוד אוהב את מה שיצא וכשיהיה מוכן אחכה לשמוע מה אתם חושבים – אגב אישור עצמי ופידבק מהסביבה). קובי ואני ממשיכים לעבוד על האלבום תוך כדי… מעלים קצת הקלטות פסנתר ושירות חדשות ועורכים את החומרים לקראת השלב הבא שבו נעלה כלים מיוחדים. הכול בתהליך… בינתיים בלי תוצאות של ממש.

יש הופעה מתוכננת וזה כיף. ב-23 באוגוסט אני הולך להופיע בסלונה. ההרכב הסופי עוד לא לגמרי ברור אבל זאת הולכת להיות הופעה שונה באווירה שלה מההופעות הקודמות. הפעם בלי הרכב מלא אלא הפסנתר ואורחים. זה אומר שיהיה אפשר להתבטא עם כלי הנגינה יותר וגם יהיה מקום למלים ולחום ביני כפרפורמר והקהל. שוב בסלונה באווירה החמה והאינטימית שיהיה שם. אני מתאמן לקראת זה כל יום ושוב… אני מחכה.

אני מצרף פה שיר של ברברה סטרייסנד. זה שיר אדיר בעיניי שנקרא The Art of Making Art
לפעמים כשאני הולך לאיבוד אני מקשיב לשיר הזה ומזדהה עם מה שהיא מספרת… הנה הקליפ.

אז היום, אחרי הכמה ימים האחרונים פתאום כאב הגב התמתן ויש לי שוב חיוך על הפנים. קצת יותר שזוף, טיפה פחות לחוץ ובעיקר נהנה ממה שיש ושירים חדשים נכתבים. אז לכל השואלים… אני מחכה ומקווה שאתם מחכים לי ואיתי ובקרוב נתראה בהופעה בסלונה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s