בכנות – 11 באוקטובר 2015

honestyלקום בבוקר ולהחליט לכתוב על כנות בכנות. להרגיש את הפחדים עולים מהגוף. לא, אל תשתף את זה כי זה ישים אותך חשוף. אבל לזכור את מה שגאנדי אומר:  There is nothing higher than the truth.

השנה יצאתי למסע חדש עם עצמי. המסע הזה הוא מסע של כנות. אז אתם בטח שואלים מה היה עד אז? חייתי בשקר? אני חושב שלא בדיוק. כי יש בכנות סלחנות. אתה מבין שעשית את הכי טוב שיכולת. הייתה הכנה יפה למסע.
אבל אפשר לנשום עכשיו רגע וגם להגיד בכנות שכן, נהגתי לחיות בין שקרים קטנים (וגם כמה גדולים) כל חיי. המסע שאני עושה עכשיו החוצה מזה הוא כל-כך עצמתי וחלק מהמסע הזה הוא לשתף כאן בבלוג את התובנות שלו כדי להאיר במלוא העצמה שלי וגם כדי להיות בשירות לאנשים  שחותרים לכנות או מבקשים אותה, ממני ומעצמם.

נאמר, בגיל  17 יצאתי מהארון וזה הרי כנות בראשיתה. בשבילי לצאת מהארון לא היה קשור רק לנטייה מינית. זאת היתה אמירה לעולם ולעצמי. שמע עולם, שמע עצמי, אני סוטה מהמסלול הזה שאתה מציב לי. אני סוטה מהמסלול הזה שיכולתי להיות בו מכוח האנרציה ולא יעשה אותי מאושר.

זה להגיד לאנשים סביבי שאני לא דמות הגבר שהם מכירים. זה להגיד לי שאני לא דמות הגבר שהכרתי עד היום. אני לא המאצ'ו הזה שיהיה קצין בצבא עכשיו שנים, שיספר ביום שישי על הבחורות שהוא יצא איתן ויתרברב. זה להציג לעצמי והחוצה דמות גבר חדש. כמו בשיר הזה של אריקה באדו שתרגמתי.

לצאת מהארון ההוא היה להגיד שאני לא ממשיך לעמוד בציפיות ובהישגיות. לצאת מהארון היה להגיד… לא משנה איך תגיבו, זה מה שיש ועם זה אתם ואני נצטרך להסתדר, וגם אם לא נסתדר, זה מה יש. לצאת מהארון היתה המתנה הראשונה שלי לעצמי בחיים. זה משהו שעשיתי בשבילי.

ובכנות, לצאת מהארון היה גם להגיד בפשטות שאני אוהב בנים. וזה אומר בכנות שאני אוהב את הפנים שלהם, את העיניים שלהם כשהם מאירות. אני אוהב להתחבק עם בנים ואני אוהב לעשות איתם אהבה. אני אוהב לעשות איתם סקס. לצאת מהארון היה הפעם הראשונה שסיפרתי לעולם על הרצונות שלי גם כשהם לא הלכו בקו ישר עם המסלול שהחברה מתווה לי. זה מרד אמיתי. תודה לאל על המרד הזה.

הרבה פעמים סטרייטים שואלים אותי, למה צריך מצעד גאווה? למה צריך לראות גבר בתחתונים על משאית? ואני נזכר איך זה נתן לי אומץ להגיד לעצמי… מותר לך להיות גם גבר בתחתונים על משאית. מותר להגיד שאתה אוהב את הגוף שלך, שאתה אוהב סקס עם גברים. מותר לך גם להיות הדמות הזאת בלי להתבייש .NO SHAME, NO SHAME

אבל אני רוצה לספר לכם שהיציאה מהארון רק פתחה את התהליך לכנות ולא סגרה אותו כמו שנדמה להרבה הומואים שיוצאים מהארון. אני חושב שמכיוון שסיפרתי שאני הומו התחלתי להרגיש שבגלל שאני כבר הומו אני צריך להיות מוצלח בכל מה שאני עושה כדי לחפות על הקושי שזה הציב אצלי. אני אסביר.

אתם מכירים את זה שאומרים… אני מקבל אותך. אז אני לא צריך שיעשו לי טובות. זה פטרוני להגיד את זה. אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה להיות שווה ערך ושלא יקבלו אותי כמו פחות ערך.
המשפט הזה "אני מקבל אותך" עשה לי מערבולות בנפש. כי כדי לקבל אותי, כמו לקבל אותי לעבודה, כמו לקבל את העובדה שאני הומו ו"להסתדר" עם זה, הייתי צריך לעשות עליו הרבה עבודה, ובעבודה הזאת היו גלולות הגזמות ושקרים קטנים.

מה שלומי? זאת שאלה שאפשר לענות עליה בכנות. אבל אני תמיד הייתי אומר ששלומי בסדר. ככה על אוטומט. הייתי אומר שאני בטוב. הייתי אומר שיהיה בסדר. תמיד פחדתי לענות את האמת על השאלה הזאת. כי מה יקרה אם אני בתור הומו אספר ששלומי ממש לא טוב… חששתי שיגידו לי, ידעתי, אמרתי לך שאתה נכנס למיטה חולה. כאילו במערכות יחסים סטרייטיות הכל תמיד דבש.

חייתי בהולנד כחמש שנים וגרתי שם שלוש שנים עם בנזוג על ויזה של שותפות.
כשמערכת היחסים התפרקה לי בידיים זמן רב תהיתי לעצמי איך  אספר שמערכת היחסים שלי קורסת. שאני מרגיש כלוא בה. חששתי בתקופה ההיא שיחשבו. אוקיי, לא נורא. סך הכל זה מערכת יחסים של גברים. זה לא שמתחתנים, זה לא שמביאים ילדים, אז אפשר להיפרד ולהתחיל מחדש. כאב לי שהיה נדמה לי שלא בונים על מערכת היחסים שלי.

לא ידעתי בתקופה ההיא להגיד. אני הייתי רוצה שתיקחו את מערכת היחסים שלי ברצינות. היא חשובה לי. היא מובילה אותי במסע חיי ואני חווה עכשיו כאב ואכזבה על זה שזה לא צלח. ואני חי בהולנד ומרגיש לי די לבד עכשיו כי הויזה הולכת להיגמר לי ואני צריך למצוא דרך חדשה וזה מפחיד אותי.

ולא יכולתי להגיד, נכון, מערכת יחסים עם גבר לא מובילה באופן נחרץ לחתונה. וגם לא בטוח שאביא ילדים לעולם. אבל אהבתי וזה דעך, והלב שלי נפצע ובעיקר אני מרגיש לבד עכשיו וזה כואב.

הנה עוד מקום שקשה להגיד בו את האמת.
מה יהיה אם אשתף בפני מישהו שאתמול נקרע הקונדום בסקס וזה עורר בי ספק שאני יכול להידבק ב-HIV? זה לגעת לאנשים הכי קרובים עליי בדעות קדומות במקום הכי רגיש. כי אז אני שוב נעלם.

אני לא דוד שנמצא עכשיו חושש או חרד, אני ההומו שעשה סקס לא זהיר ויכול היה להידבק. אפילו שעשיתי סקס עם קונדום, ואפילו שגם לסטרייטים הרי נקרע לפעמים. הרי החיים לא מושלמים. אפשר להיזהר ולפעמים עושים כל מה שאפשר וזה בכל זאת נקרע.

והלוואי והייתי יכול להקשיב בכנות גם לדאגה הכנה שוב… שדואגים לי. שלא רוצים שאני אהיה חולה. רוצים אותי בריא. ולא תמיד יודעים בדיוק איך גברים עושים סקס וזה יכול להציף הרבה דאגות. ובעיקר מאוד קשה לשאול את זה כדי לקבל תשובות כנות שיאירו על המסתורין המדאיג. ובעיקר בעיקר, כשאני בעצמי במצב של קושי, אני לא יכול להכיל את הדאגה של מי שאני אוהב כי אני בעצמי צריך עכשיו רגע אמפתיה ותמיכה.

ולדואגים, שאולי חושבים שאני מספר פה משו בין השורות. אז לא, אני בריא. נבדק ודואג לעצמי. הרעיון הוא לשקף את הרגעים שדברים מתפקששים ואיזה לחץ יכול להיווצר מזה.

ומשם, מהמקום להיות תמיד בטופ ולהראות שהכול בסדר המשיך כדור שלג של חוסר כנות להתגלגל.

בחרתי להיות מוסיקאי. זה דבר כן שעשיתי עם עצמי. כמה פעמים נאמר לי… למה שתהיה מוסיקה … אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה.

והצלחתי בכנות להגיד, במעשים אגב, לא במלים. אני יכול להיות כל מה שאני רוצה ואני רוצה להיות מוסיקאי. הלוואי והייתי יכול להגיד בכנות. זה כואב לי שאת חושבת שלהיות מוסיקאי זה פחות מלהיות עורך דין או רופא רק בגלל שאלו מקצועות שייתנו לי (לכאורה) יציבות כלכלית.

הייתי רוצה להיות מסוגל להגיד…  להיות מוסיקאי עושה אותי איש מאושר על כדור הארץ. זה לא מה שאתם הכי רוצים? שאהיה מאושר?
להיות מוסיקאי גורם לי להרגיש שאני משמעותי בעולם. אני מצליח לחבר בין אנשים. כשאני עושה מוסיקה אני מרומם להם את הרוח.

וגם… אני שותף לדאגה שלכם לגבי היציבות הכלכלית שלי. אני לפעמים סוגר את החודש עם מינוס וזה מדאיג אותי. ולפעמים עולות בי ספקות שאולי אני לא מוסיקאי מספיק טוב ושלא אצליח להתפרנס מהשירים שלי. אני יודע שזה מדאיג. אנחנו שותפים לדאגה הזאת ביחד. אבל אני מבטיח לעשות את הכי טוב שאני יכול. ואולי לפעמים אני גם אבקש עזרה.

למה זה הוביל שלא יכולתי להגיד את זה? לתחושות של חוסר בטחון בעצמי. בקורות החיים שלי למשל כתבתי שניגנתי במחזות זמר.
לא סיפרתי באיזה סדר גודל של מחזות זמר. נאמר, ניגנתי בהפקות שהיו בקונסרבטוריון שלי והתנסיתי במוסיקה הזאת באמת, אבל למי שקורא את קורות החיים נראה שניגנתי בהפקות ענק בהולנד. זאת הגזמה, יש פה חוסר אמת.

כתבתי את זה כדי להשיג הכרה. כדי למצוא חן. כדי להראות שאני פסנתרן טוב. וזה סיפור שאני הולך איתו תקופה ארוכה והתרגלתי לספר אותו. ומכיוון שזה לא שקר גס אלא הגזמה קטנה המשכתי להתגלגל איתה. אחת כזאת שאף אחד לא יבדוק וינסה להוכיח.

אני מרגיש שזה כמו כדור שלג שהוביל להגזמות קטנות נוספות שהפכו לפעמים גדולות. ואני מגזימן מופלא, הרי אני אומן. באומנות זה קסם להגזים. אז שייפתי את ההגזמות שלי ולמדתי לספר אותן בלי ניד עפעף. זה הדבר הכי גרוע שעשיתי לעצמי בחיים שלי.

הרבה פעמים אני פשוט לא נוכח. אני כבול בהגזמה ולא יכול יותר להראות את עצמי הטבעי.
לא יכולתי להגיד… כל כך הרבה שנים אני מוסיקאי. אני יוצר שירים, אני אוהב את איך שאני מנגן. גם השתתפתי וכתבתי מוסיקה להצגות פרינג' ובעיקר הוצאתי אלבום, ואני מופיע באופן די קבוע כבר שנים. ויש לי אתר ללימוד פסנתר באינטרנט. אלפי תלמידים. אצטדיונים של תלמידים שלמדו דרכי. למה זה לא מספיק? למה צריך להוסיף על זה עוד ברזומה כדי למצוא חן? למה אני צריך להיות גדול יותר ממה שאני באמת?

אז אפילו שזה יכול לבאס כמה אנשים ששומעים את זה בפעם הראשונה, החלטתי לכתוב את זה. אני מקווה שיסלחו לי מי שהגזמתי להם ומי ששיקרתי להם. שיבינו שפחדתי להראות את מי שאני באמת וזה לא מרוע או חוסר אמונה כלפיהם. זה חוסר אמונה שלי כלפי עצמי. ולטענתי אגיד שאף פעם לא השגתי עבודה בגלל הפרט הזה של מחזות הזמר.

ואני מתחיל לצאת למסע הזה. לנקות את ההגזמות ואת חוסר האמיתות באופן גורף. יש שיגידו, לא נורא… קצת הגזמה לאורך הדרך. כולם משקרים קצת. כולם מגזימים קצת.
אבל אני לא רוצה יותר. בשבילי זה כדור שלג. כי ברגע שלא דיברתי אמת פעם אחת זה מקהה את תחושת האמת הפנימית. זה כמו רכבת שאתה דוהר עליה וברגע שהיא סוטה אפשר ממש לברוח מהמסלול ולהתרסק. וזה קורה מהר, מבלי ששמים לב.
זה דורש ממני הרבה אומץ. יש כמה הגזמות שאני לא משתף פה כי אני עוד אוזר אומץ. אבל גם כל כנות במקומה.

המזל הגדול הוא שאפשר לחזור על המסלול. אז אם בתחילת הפוסט הזה כתבתי על המסלול של החברה ואיך שסטיתי ממנו אני רוצה לספר לכם שבחרתי לי מסלול חדש. המסלול של הכנות.
ועליו אני רוצה לדהור, ובו אני רוצה לטייל ואני יודע שזה יעשה אותי מאושר.

אז מה אני עושה? אני עושה שיחות אינטימיות עם הקרובים אליי. אני משחרר את חוסר האמיתות. אני לא יודע איך זה יתקבל בצד השני אבל אני יודע שזאת יציאה מהארון מאוד מאוד חשובה כדי שבאמת יראו אותי, את היופי שלי על טהרתו.
אני משתדל להקשיב לעצמי מדבר. לפעמים יוצאת לי הגזמה ואני מתקן את המלים תוך כדי. אני אומר לפעמים, סליחה, לא דיברתי עכשיו בכנות, יותר נכון ש…

ותקשיבו… זה אושר גדול מה שקורה לי. אני שומע את לבי פועם. ואני מרגיש שמסביב רואים את זה.  אני הכי יפה בעיניי שהייתי אי פעם. ואומרים עליי שהשלתי מעליי כמה קוצים גדולים. שרזיתי, שאני נראה צעיר יותר. מופתעים.
ולאחרונה אני מרגיש פחות לבד בעולם. שרואים אותי. שאני מובן. כי אני רואה אותי ואני מובן לעצמי. ויש לי תחושה שאפשר עם השחרור הזה מההגזמות הקטנות מהשקרים להתקלף מהרבה שכבות ולהגיע לאיזה יופי טהור והרי תפקידי זה לפרוח באור.

אני חושב שהמילה הזאת כנות שיש בה את המילה 'כן' היא מופלאה. זה תמיד לזכור מה יש. מה אתה כן מרגיש ואת זה להביע. קודם כל לעצמך… צריך אומץ… ואז לאחרים. זה מפחיד, אבל כשמתחילים זה ממכר כי זה מאוד מתגמל. ולפעמים מישהו נעלם כי קשה לו עם מי שאתה באמת. זה קורה אבל זה בסדר, שילך. זה קשה לו. אני מבין. ואני חושב שהוא עוד יחזור כי הוא יבין שנתתי סוף סוף במתנה את האמת שלי. ולפעמים פשוט הולכים ולא חוזרים וזה מחיר קטן לשלם אותו ביחס לללכת מעצמך.

ואם לפעמים מתחשק בכל זאת להגזים ולשקר? 🙂
אז הנה איך שאני מטפל בזה. אני אומן. באומנות זה בסדר לערבב מציאות ודמיון. אז אני יודע שאני מספר סיפורים ממש טובים. הרי יש לי היסטוריה מופלאה של שיוף הגזמות ושקרים. אז כשעולה בי הגזמה אני פשוט מציין שעכשיו אני מדמיין. שמכאן זה הדמיון שלי.

ואת המשפט הזה לקבל אותי… הייתי רוצה להגות בו מחדש. שכשאני אומר את זה למישהו. אני מקבל אותך או כשאני אומר לעצמי, אני מקבל אותי אני אתכוון לזה שאני מתנה ואני לוקח אותי כמו שאני בלי להגזים, ככה כמו שאני בפשטות.

זהו, היה לי הרבה לפרוק הפעם. לא האמנתי שאוכל לכתוב את כל זה. אני מבקש שוב סליחה ממי שנחשף להגזמות שלי בפעם הראשונה. אני יודע שהרבה חוו את זה ממני ולא דיברו על זה. לפעמים קצת מתכווץ לי גם שלא היו כנים איתי על חוסר הכנות שלי. זה היה עוזר לי.
אבל הכי מרגש שקיבלו אותי עם הפאק הזה. שראו מעבר להגזמה שבכל זאת אני חמוד אני, חמוד ואמיתי, טבעי טבעי, ככה בדיוק כמו שאני.
הנה שיר שאני אוהב שמדבר על זה לסיום.

פיס אנד לאב 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s