up-and-downבין שמיים וארץ – 23 בנובמבר 2015
והשיעור שלי הוא להבין איך אני משמעותי באמת. לא איך אני מדמיין שאני יכול להיות משמעותי. יכול להיות שאני משמעותי בכתיבה הצנועה כאן, להתרכז במי שכן מקשיב ולא במי שלא.
לשמוח ולרטוט כשמהידיים יוצאת מנגינה חדשה ומהלב טקסט חדש לעולם ויש לו גוף ויש לו נשמה והוא פה לנצח ובמובנים מסוימים הוא היה פה תמיד.
ז
ה הגוף שלי ששימש כלי להוריד את האנרגיה הקוסמית הזאת פה לארץ ועכשיו הוא נחלת הכלל.
ויכול להיות שכשאני אמות רק אז משהו יקרה פתאום והוא יפרח ואם ככה, אז בסדר גמור.
בין שמיים וארץ – 23 בנובמבר 2015

 

על המצב שלנו – revolution_televised18 באוקטובר 2015

בסופו של דבר אנחנו יודעים שרק מה שאנחנו מרגישים, על זה אפשר לסמוך נכון? אם אנחנו מתבוננים במישהו וחווים כלפיו אהבה אז זאת האמת היחידית שאפשר לסמוך עליה לא? אז למה אנחנו חוששים להקשיב לעצמנו, לסמוך על עצמנו על מה שאנחנו מרגישים ונותנים את ההוויה שלנו לטלויזיה? שיחליטו בשבילנו? בשעה שכשאנחנו חווים אהבה מתוכנו זה מרגיש כל כך נכון ואמיתי? אולי כי בלבלו אותנו מאז שאנחנו מכירים את עצמנו? אבל אפשר לחזור, יש מנגנון של כנות בגוף.
על המצב שלנו – 18 באוקטובר 201

קישור | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה